לפניכם כמה כללי עבודה פשוטים ליישום: הגדירו משפט מיצוב אחד בלבד לשוק היעד אם אי אפשר להגיד אותו בעל פה בלי מצגת - הוא לא חד מספיק. בדקו עקביות בכל נקודת מגע - אתר, מצגת, אימייל, שיחה ראשונה. חוסר עקביות יוצר חוסר בהירות ופוגע ביכולותיכם התחרותיות. הקפידו שההתנהגות שלכם תשרת את המיצוב מהירות תגובה, אופן תמחור, גמישות ותשובות לשאלות הם חלק מהמיצוב. בדקו איך אתם נתפסים בפועל שאלו לקוחות ושותפים מה הם חושבים עליכם. עבדו בזה כל הזמן, לא כאירוע חד פעמי עצרו אחת לרבעון לבדיקה, תיקון

המאמר הקודם שזכה לתגובות רבות הוליד את המאמר הזה. בחברות קטנות ובינוניות עם תקציבים מוגבלים המיצוב שלכם נגזר מהמוצר שלכם ובמידה עוד יותר גדולה מההתנהגות שלכם מול לקוחות. בשוטף אתם עסוקים במוצר, בלידים, בפגישות, בלסגור ובתפעול. מיצוב נתפס כמשהו "אסטרטגי" שטופל בעבר והסתיים. זו טעות שעולה לכם בזמן, בכסף ובהזדמנויות. המיצוב שלכם הוא האופן בו אתם והמוצר תיתפסו רציונאלית ואמוציונאלית ע"י קהל המטרה מול המתחרים. בפועל, אי אפשר באמת "לבחור" מיצוב, כי המיצוב שלכם לא נקבע בחדר הנהלה ב

בימים אלו הלקוחות שלכם בחופש וזה נותן לכם זמן לעצור רגע ולחשוב. האם גם אתם קופצים לטקטיקות לפני מענה מעמיק לשלוש שאלות הבסיס: מי אתם באמת מי קהל המטרה שלכם למה שמישהו יבחר דווקא בכם ולא במתחרים סט גודין הוא יוצא דופן בין המומחים הידועים בשיווק בזכות תפיסה ייחודית מאוד אנושית ומוסרית לגבי מהו שיווק. הוא פחות "גורו של טקטיקות" ויותר הוגה שמכריח מנהלים לעצור ולשאול שאלות לא נוחות על מהות, ערך ואחריות. אל תפספסו את הפוסט שלו שצירפתי בסוף המאמר. בקצרה הנה לפניכם עיקרי התפיסה שלו

כמעט בכל פגישה עם מנהלים אני שומע את אותה שאלה: מה נכון לעשות לנוכח הסנטימנט השלילי כלפי ישראל? משיחות עם עשרות חברות בשנה האחרונה, אני רואה שלושה דפוסי התנהגות מצד גורמים בארה"ב ובאירופה: כאלה שהפוליטיקה לא מעניינת אותם, כל עוד אתם עוזרים להם לעשות כסף. כאלה שמגלים אהדה לישראל, בעיקר מתוך חשש מהתחזקות האסלאם במדינה שלהם. כאלה שמגלים אמפטיה לתושבי עזה. המשותף לכולם זה החשש ששיתוף פעולה עם חברות ישראליות יגרום לתגובות של לקוחות שלהם שיגרמו להם נזק. לכן, עליכם להתמקד בביצוע פע